Monday, December 20, 2010

אני מתבייש

"אני מתבייש."  על שום מה?

אני ציוני גא, הוריי עוד האמינו שבארץ נהייה "אור לגויים". חזונם היה לחזוני. אך המדינה שלנו מידרדרת, שללו את חזוני ובמצבה כיום -  אני מתבייש.

אני ישראלי גא, שונא לכוף גוו, אך בחו"ל -  אני מתבייש.

תמיד חייתי בארץ, צאצאיי חיים כאן, אבל בתנאים הנוכחיים איני בטוח בבחירתי לגדלם כאן ושעתידם הוא בארץ. מעצם המחשבה על כך - אני מתבייש.

איך הגענו לכך?
איך קרה שהארץ אותה הגישו לנו המייסדים על מגש של כסף (בני דור הוריי) סטתה כה רחוק מן מחזונם?
ב- 1973 קראנו לזה: "המחדל".
היום אומרים: מחדל,
אומרים: "איבדנו את הבושה!"
מי זה "איבדנו"?  האם גם אני, את, אתה – האם כולנו אשמים בכך?

  • חמישים רבני ערים מכריזים ש-... האם כולנו אשמים? - אני מתבייש.
  • ממשלה שלימה בורחת מאחריות על השריפה בכרמל - אני מתבייש.
  • ראש הממשלה שלי מבטיח שלום ומלהג כבמשחקי כתה ג' -  אני מתבייש.
  • היועץ משפטי "חדש" מבטיח לסיים את תיק ליברמן (שקודמו כבר סיים) ואני יודע שהוא ימזמז את זה -  אני מתבייש.
  • שר החוץ שלי הוא פרסונה נון גראטה במרבית מדינות העולם – אני מתבייש.
  • סגנו מלמד את נציג טורקיה לקח ומושיבו על כיסא נמוך - אני מתבייש.
  • בחירת רמטכ"ל - אני מתבייש.
  • בחירת מפכ"ל - אני מתבייש.
  • על מדינה המאפשרת עבודה בתנאי עבדות בצד שכר עתק למנהליה -  אני מתבייש.
  • על מדינה המוחקת חובות עשירייה, ונושה עד קצה בענייה -  אני מתבייש.
  • על אי קבלת הגר והגיור -  אני מתבייש.
  • על גזלת שרידי ניצולי השואה - אני מתבייש.
  • ועל גזלת כבשת הרש, אם בשם שמים ואם בשם מדינת ישראל - אני מתבייש.
  • על כל צעד - אני מתבייש.

על הציניות, על הטמטום, על שנאת הזולת ועל שאיננו מצליחים להוציא מקרבנו מנהיג ראוי, שיקרא: "אחריי" ויוליך אותנו בחזרה אל דרך השפיות – על כך אלה ועל עוד - אני מתבייש.


אורגד ורדימון

פתיחת דיאלוג


בימים אלה אני מפרסם בעיתון "הארץ" שלושה ימים בשבוע, מודעה צנועה תחת הכותרת: אני מתבייש. אני עושה זאת לא מפני שאני ביישן, אני עושה זאת משום שאני כואב