אני ציוני גא, הוריי עוד האמינו שבארץ נהייה "אור לגויים". חזונם היה לחזוני. אך המדינה שלנו מידרדרת, שללו את חזוני ובמצבה כיום - אני מתבייש.
אני ישראלי גא, שונא לכוף גוו, אך בחו"ל - אני מתבייש.
תמיד חייתי בארץ, צאצאיי חיים כאן, אבל בתנאים הנוכחיים איני בטוח בבחירתי לגדלם כאן ושעתידם הוא בארץ. מעצם המחשבה על כך - אני מתבייש.
איך הגענו לכך?
איך קרה שהארץ אותה הגישו לנו המייסדים על מגש של כסף (בני דור הוריי) סטתה כה רחוק מן מחזונם?
ב- 1973 קראנו לזה: "המחדל".
היום אומרים: מחדל,
אומרים: "איבדנו את הבושה!"
מי זה "איבדנו"? האם גם אני, את, אתה – האם כולנו אשמים בכך?
- חמישים רבני ערים מכריזים ש-... האם כולנו אשמים? - אני מתבייש.
- ממשלה שלימה בורחת מאחריות על השריפה בכרמל - אני מתבייש.
- ראש הממשלה שלי מבטיח שלום ומלהג כבמשחקי כתה ג' - אני מתבייש.
- היועץ משפטי "חדש" מבטיח לסיים את תיק ליברמן (שקודמו כבר סיים) ואני יודע שהוא ימזמז את זה - אני מתבייש.
- שר החוץ שלי הוא פרסונה נון גראטה במרבית מדינות העולם – אני מתבייש.
- סגנו מלמד את נציג טורקיה לקח ומושיבו על כיסא נמוך - אני מתבייש.
- בחירת רמטכ"ל - אני מתבייש.
- בחירת מפכ"ל - אני מתבייש.
- על מדינה המאפשרת עבודה בתנאי עבדות בצד שכר עתק למנהליה - אני מתבייש.
- על מדינה המוחקת חובות עשירייה, ונושה עד קצה בענייה - אני מתבייש.
- על אי קבלת הגר והגיור - אני מתבייש.
- על גזלת שרידי ניצולי השואה - אני מתבייש.
- ועל גזלת כבשת הרש, אם בשם שמים ואם בשם מדינת ישראל - אני מתבייש.
- על כל צעד - אני מתבייש.
על הציניות, על הטמטום, על שנאת הזולת ועל שאיננו מצליחים להוציא מקרבנו מנהיג ראוי, שיקרא: "אחריי" ויוליך אותנו בחזרה אל דרך השפיות – על כך אלה ועל עוד - אני מתבייש.
אורגד ורדימון